הרעיון המרכזי בעבודה זו הינו לבחון את השאלה האם סיכויו של אדם שגדל בפריפריה להצליח נמוכים מאדם שגדל במרכז. אנו יודעים כי ישנה השפעה רבה למקום בו גדל וחונך האדם על עתידו ולכן אנו נחקור ונבדוק את השפעה זו.
השערת המחקר היא כי סיכוייו של אדם שגדל בפריפריה להצליח בתחומים בהם הוא בחר לעסוק אינם שווים מאילו של אדם החונך וגדל במרכז.
ממצאים מרכזיים בספרות מצביעים על כך שקיים פער משמעותי בין אלו שחונכו וגדלו בפריפריה לבין אלו שחונכו וגדלו במרכז.
השיטה אשר בחרנו הינה לבצע מחקר מתאמי (סקר שדה), כלומר על מנת לאסוף את הנתונים הנדרשים פנינו למאגרי מידע ולאתרים שונים באינטרנט, בהם נוכל למצוא מידע אודות הקבוצות אשר בחרנו לבחון. באמצעות שיטה זו נאספו נתונים על שתי קבוצות. קבוצת המדגם הראשונה היא המשפטנים, ובה המדד להצלחה היווה מינוי לשופט בית משפט מחוזי/עליון והנתונים נאספו באתר הרשות השופטת. קבוצת המדגם השנייה הינה רופאים ובה הצלחה הוגדרה כמינוי למנהלי מחלקות בבתי חולים והנתונים נאספו באמצעות פנייה למאה מנהלי מחלקות בבתי חולים שונים בארץ.
ממצאינו המרכזיים מראים כי יחס תושבי ישראל המתגוררים בפריפריה הינו 35% מכלל תושבי המדינה ולעומת זאת רק 19.7% מהשופטים גדלו בפריפריה ו-16.7% ממנהלי המחלקות גדלו גם הם בפריפריה.
משמעות ממצאים אלו מלמדים כי אכן קיים פער בין אלו שגדלו בפריפריה לעומת אלו שגדלו במרכז מאחר ורואים פער גדול מאוד עבור שתי הקבוצות, ולכן נסבור כי אדם החונך וגדל בפריפריה בעל סיכויים נמוכים מאלו של הקולגות שלו שגדלו במרכז.
פרק ראשון – מבוא:
הצגת הבעיה
מדינתנו מחולקת לאזורי מחייה שונים פריפריה ומחוץ לפריפריה. אזורים אלו נבדלים זה מזה בבחינות רבות כגון: מצב סוציו אקונומי, חינוך, בידול חברתי ועוד. בתחילת שנותיה של המדינה הבדלים אלו היו עצומים ומרובים. ניתן לומר שבשנים האחרונות נעשה המון על מנת לגשר בין פערים אלו כגון: עידוד דיור- המדינה מעודדת את האזרחים להתגורר בפריפריה על ידי הנחה בקניית שטחים, הקלה במיסים- לתושבי פריפריה יש הקלה ניכרת במיסים, נגישות- המדינה משקיעה כסף בפיתוח תחבורה , חינוך ותרבות- כיום נבנים מבנים רבים המיועדים לשעות הפנאי ולתרבות ומשקיעם בפיתוח בתי ספר ומתנסים.
מטרת המחקר וחשיבותו
מטרת המחקר הינה לבחון את השאלה האם סיכויו של אדם שגדל בפריפריה להצליח נמוכים מאדם שגדל מחוץ לפריפריה? האם עתידינו תלוי במקום בו גדלנו וחנכנו? על שאלות אלו נענה במהלך המחקר.
הרצון לחקור וללמוד נושא זה הגיע בשנים האחרונות מהמקום בו אנו לומדים מאחר ואנו רואים סביבנו אנשים אשר גדלו בפריפריה והגיעו להצלחות רבות במהלך לימודיהם, כאשר דבר זה יושב בסתירה לדעתנו ולדעת הכלל אשר מאמין כי אכן קיים פער בין הפריפריה למחוץ לה.
חשוב לנו כחוקרים לבחון ולחקור לעומק את הנושא ולהביא ממצאים המשקפים ככל האפשר תחת תנאי המחקר את המציאות ובעזרת ממצאים אלו להגיע למסקנות מספקות אשר יוכלו לעזור לכל הבא ביד עם מחקר זה. מחקרינו יכול להועיל בבחינות רבות מאחר והוא משקף את המציאות הסובבת אותנו ובכך יוכל האדם לבחור ולברור את המקום בו ירצה לגדל ולחנך את ילדיו והאם המדיניות בה נוקטת הממשלה לגבי הפריפריות מספקת וממצה.
הגדרות משתנים
המשתנים אותם בחרנו להגדיר הינם:
- משתנה תלוי – אותו מבקשים להסביר או לנבא באמצעות המשתנה הבלתי תלוי
- משתנה בלתי תלוי – מסביר את המשתנה התלוי, כלומר מהווה סיבה משוערת למשתנה התלוי.
משתנה בלתי תלוי- פריפריה (כן/לא)?, ובהתאם לכך המשתנה התלוי אותו בחרנו לחקור הצלחה של אדם בתחום עיסוקו. כמדד להצלחה בחרנו 2 תחומים שונים אותם נבדוק לחוד. התחום הראשון הינו השופטים מבתי משפט מחוזיים ומבית המשפט העליון, כאשר שופט זהו אדם אשר הצליח בתחום אשר בחר לעסוק עריכת דין.
התחום השני הינו מנהלי מחלקות בבתי חולים שונים בארץ, כאשר רופא אשר מונה להיות מנהל מחלקה הינו אדם אשר הצליח בתחום עיסוקו.
ולסיכום נאמר כי ההגדרה הנומינלית היא ההצלחה וההגדרה האופרטיבית היא כיצד ממדנו את ההצלחה וזאת ע”י 2 הקבוצות השונות כלומר השופטים ומנהלי המחלקות.
את המשתנה הבלתי התלוי הגדרנו ע”י סולם דיכוטומי מאחר ואנו יודעים כי אדם גדל או בפריפריה או מחוצה לה, כלומר אדם לא יוכל להשתייך לשתי הקבוצות אלא רק לאחת מהן ( הנדגם גדל בפריפריה או לא.).
השערת המחקר
השערת המחקר היא כי לאדם הגדל בפריפריה יש סיכויים שונים ואף נמוכים להצליח לעומת אדם הגדל מחוץ לפריפריה בערים השונות.
לשם כך תחילה עלינו להגדיר מהי פריפריה?
הפריפריה היא מקום “חדש” יחסית ל”מרכז”, בתולית מבחינה תעשייתית ואינה נהנית משרותי תחבורה וחינוך איכותיים. אוסף היחידות שהשיח שם ביחס ל”ציר המרכזי” יהיה אם כן מנוגד ממרבית הבחינות האמורות בפסקה הקודמת ליחידה שנבחרה לצורך הדיון כ”מרכזית”; וכך הקביעה של “מהי פריפריה” תשרטט – לצד החלוקה הגיאוגרפית – גם את הגבולות החברתיים-כלכליים של ישראל. בדרך כלל מוסכם כי בישראל, מאז הקמתה, מתקיימת חפיפה רחבה בין הפריפריה הגיאוגרפית וזו החברתית, הכלכלית והדתית. אל הפריפריה של ישראל הצעירה נשלחו עולים מזרחיים, שעקב חולשתם מול הממסד המיישב לא קיבלו כלים מספקים להשתלבות בחברה המערבית ש”ייבאה” אותם. מאז ועד היום הפריפריה היא יעד לקליטתה של הגירה לא-מערבית באופן כללי.
הרציונאל
העיסוק בישראל במהות ה”פריפריה” מבוסס (עקרונית) על הגדרתו הקלאסית של המונח כמבטא היקפו של מעגל, אלא שבעוד שבארצות דוברות אנגלית למשל, המילה אינה משמשת לרוב יותר מאשר בהיבט המרחבי-פיזי שלה – קרי “שוליים” מוחשיים של דבר-מה (כמו בביולוגיה או פיזיקה). הרי שבישראל, שבה יש קשר מיוחד בין מקום וזהות, התקבעה נטייה להאציל משמעויות חברתיות עמוקות על השיח הדן בפריפריה, והמושג נמצא בשימוש מפתח בכל ניסיון להסביר את יחסי הכוחות המעמדים, הכלכלים והתרבותים המתקיימים בארץ.
לשם כך נגדיר תחילה מהי פריפריה על פי הגדרת המדינה:
מדינת ישראל מחולקת למחוזות ולנפות לפי החלוקה המינהלית של משרד הפנים ובהתאם לסעיף 3 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש”ח–1948. על-פי חלוקה זו אוספת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את נתוניה ומנתחת אותם. יש בישראל שבעה מחוזות: שלושה מחוזות עירוניים – ירושלים, תל-אביב וחיפה; ארבעה מחוזות מרחביים – צפון, מרכז, דרום ויהודה ושומרון.
יש כמה הגדרות של אזורי עדיפות לאומית ושל פריפריה, בין היתר בחוקים, בהחלטות ממשלה ובתוכניות מתאר ארציות(צדוק, 2008). ככלל, המושג פריפריה משמעו אזורים המרוחקים ממרכז הארץ מבחינה גיאוגרפית, אך על-פי רוב למיקום גיאוגרפי זה יש השלכות כלכליות-חברתיות ותרבותיות, הן עקב המרחק מהמרכז, שהוא גם המרכז הכלכלי-התרבותי של המדינה, והן בשל מדיניות ההתיישבות הישראלית במשך שנים רבות.
תושבי הפריפריה, שלעתים קרובות מזוהים ו/או מזהים עצמם כ”שולי המדינה”, אינם גאים עוד במעמדם כאותם חלוצים שפנו אל הסְפר בטרם קום המדינה כדי ליישבו מבחירה אידיאולוגית (קיבוץ מול עיירת פיתוח), וחשים אי-צדק כלפי הניכור המתקיים, מעצם הגדרת הפריפריה, בינם ובין מה שכיום נתפס כ”מרכז” – הן מבחינת תשתית חומרית והן מבחינת הון סימבולי. לריבוד שנוצר על ידי מהגרים ומתוחזק-לכאורה בידי המדינה המרכזית מצטרפים תושבים ילידים, במקרה הישראלי ערבים.
ישנם כאלה הנוהגים להעדיף לדבר על פריפריה כעל “אזורי עדיפות לאומית” – כמשל על התקופה המכוננת שבה הליכה להתיישבות באזורים המרוחקים העידה על בחירה לאומית ערכית ורווחה בקרב העילית.
בישראל חלו שינויים שמהותם מעבר לחשיבה המתבוננת יותר בפריפריה ובצרכיה, גם אם בארץ,זה החל שני עשורים מאוחר יותר.
המתכננים ביקשו להרים את נס הייחוד הפרטי של היישובים החלשים, וקראו לעידוד מקורות תעסוקה בהם יצמצמו את האי-שוויון הכלכלי, תוך שאיפה לבלום את מגמת העזיבה של תושביהם אל תל אביב וסביבותיה. התיאור של פריפריה כמושג חי ומשתנה, שאינו תחום על ידי גדרים סטטיים, מודגש ועולה שוב ושוב כשרואים איך יישוב מרכזי או עטור-מורשת יכול עם אירועי הזמן ותהפוכות דמוגרפיות להידחק ולקבל מעמד חדש.
פרק שני – סקירת ספרות :
הקונפליקט בין המרכז לפריפריה הינו סביב יחסי כוח, שליטה, כסף והשפעה. ישנו ויכוח בין המקום אשר טוען לראשוניות ולחדשנות, שבו מתרחשים הדברים החשובים ומתקבלות ההחלטות המשפיעות בעולם התרבות והעסקים, לבין המקום אשר מחכה את המתרחש במרכז, ה”קטן” שנמצא תחת השפעה (היילברונר ולוין, 2007).
המרכז מהווה נקודה או מספר נקודות אורבאניות אשר בהן נמצאים מוסדות הממשל והתרבות ואף מוסדות ההשכלה הגבוהה. נקודות אלה משפיעות באורח ממוקד על אורח חייהם של מיליוני בני אדם, ניתן לראות זאת בחלום של אנשים רבים “להצליח בעיר הגדולה” (גרינפלד- גילת, 2007). חשוב לציין כי המרכז אינו נקבע באופן גיאוגרפי, אף שנדמה כך, אלא הוא נקבע באופן פוליטי כלכלי ותרבותי. בערים אלו שוכנים מוסדות השלטון, התרבות והמשאבים הכלכליים למיניהם (בן פורת וויכסלפיש, 2007)
המרכז תמיד מאופיין בנוף מרחבי ותרבותי ייחודי הניתן לזיהוי מיידי, הפריפריה מהווה לו ניגוד חד וניתן להבחין בעוצמתו ובייחודיותו של המרכז אל מול הפריפריה (גרינפלד- גילת, 2007)
התוצאה שהתקבלה הייתה יצירת מרחב פריפריאלי מובהק שמטרתו להגדיר על ידי ה”אחרות” שלו את המרכז. (גרינפלד- גילת, 2007)
למרות שמסגרת ההתייחסות שבתוכה דנים ומוגדר היחס שבין המרכז והפריפריה היא המדינה, ניתן למתוח את ההתייחסות לבחון את המדינה ביחס לעולם. בדרך זו ניתן לחלק את המדינות על החלוקה של מדינות עולם ראשון, שני ושלישי ועל המשתמע מחלוקת העבודה המסוימת (בן פורת וויכסלפיש, 2007).
מור Moore, 2006)) במחקרו בחן את השפעת אי השוויון בהכנסה לנפש של מדינות הפריפריה ומדינות שאינן נכללות בפריפריה. כמו כן, בדק מור את השפעת חוסר השוויון הזה על תוחלת החיים לנפש במדינות אלו. מור סבר שאי השוויון בהכנסה לנפש משפיעה יותר על מדינות הפריפריה לעומת מדינות שאינן כלולות בפריפריה. נוסף על כך טען כי תוחלת החיים לנפש במדינות שאינן מהפריפריה גבוהה משמעותית ממדינות הפריפריה.
מור השוואה בין שלושה מימדים שונים:
א. השוואה כמותית בין מדינות שרמת ההכנסה הממוצעת לנפש גבוהה לעומת מדינות בהן ההכנסה הממוצעת לנפש נמוכה.
ב. השוואה בין מדינות שחברות בארגון המדינות המתועשות לבין מדינות שאינן שותפות בה.
ג. מדינות שנמצאות בפריפריה לעומת מדינות שאינן בפריפריה.
תוצאות מחקרו הראו בצורה ברורה כי השערות המחקר נכונות ומשקפות את המציאות: חוסר השוויון בהכנסה לנפש הינו בעל השפעה רבה במדינות הפריפריה לעומת אלא שאינן מהפריפריה. נוסף על כך מחקרו של מור הציג כי תוחלת אורך החיים בפריפריה נמוכה מאוד יחסית למדינות שאינן מהפריפריה.
בהקשר הישראלי יש לבחון בחקירת הפריפריה האם מדובר באסטרטגיה פוליטית שנועדה להשגת מטרות ציוניות וכישלונה בחיבור האידיאולוגי של חברת מהגרים או כמכשיר לשילובה של אוכלוסיה טרום- מודרנית בפרויקט הציוני תוך יצירת היררכיה חברתית שבראשה עמדה ההנהגה החילונית- אשכנזית, שיצרה את עיירות הפיתוח ופיזור האוכלוסין (גרינפלד- גילת, 2007). החלוקה למרכז ופריפריה , משקפת את התהליכים אשר מתרחשים בחברה הישראלית. את הפער בניהם ניתן “לראות בעין”, בעוד שאלה החיים במרכז אדישים לו, לעומת תושבי הפריפריה אשר ערים לקיומו והוא נוגע כמעט בכל מישור חייהם. מרחק זה אינו נמדד בקילומטראז” אלא בחלוקת משאבים פוליטיים, תרבותיים וכלכליים (בן פורת וויכסלפיש, 2007).
ניתן להבדיל בין המרכז, העיר החדשה והמודרנית, היכן שנמצאים ומתרחשים כל האירועים מחוללי המציאות לעומת הפריפריה, שכמעט דבר אינו מתרחש בה ויש המתארים אותה “סתמית”. ע”פ גרינפלד- גילת יש לסבור כי תושבי המרחב העירוני יהיו עשירים יותר בתחושת היכולת וההגשמה העצמית שלהם כמטרה בפני עצמה, כך שהערכתם העצמית מעצימה את מרכזיותו של האדם. בורדייה הגדיר תחושה זו כ”הון סגולי” תכונה של הכרה עצמית ושל מעמד המוענקת ע”י זולתו ומאפשרת לו לא לבטל את עצמיותו. נסיגתו של ההון הסמלי מקבל דגש רב כאשר מרחב מסוים מראש נקבע כשוליים (גרינפלד- גילת, 2007)
עם השנים ” הצטמצם” המרחק בין המרכז והפריפריה. עם השנים המרכז פוצל למספר מרכזי משנה, הנסיעות בין הפריפריה והמרכז אינן מעמסה יותר ובעיקר אמצעי התקשורת הכתובה והאלקטרונית גורמו לקיצור המרחקים הפיזיים. מדינת ישראל עברה שינוי גדול בכך שהגורמים הכלכליים הפכו לבעלי הכוח והפחיתו מחשיבות הגורמים הפוליטיים (בן פורת וויכסלפיש, 2007).
מסשיץ (Macesich, 1961) במחקרו השווה בין צורת החיים בפריפריה לצורת החיים במרכז. המאמר מנסה למנות את הפערים בין מרכז לפריפריה באמצעות בחינת התפתחות הכלכלה בפריפריה לעומת התפתחותה במרכז. מסשיץ (Macesich, 1961) הניח שהשוואת היקף ההשקעה בקרנות הון בבנקים, משקפת את התפתחות הכלכלה.
תוצאות המחקר לא הציגו קשר ישיר בין גודל ההשקעות בקרנות ההון בפריפריה ובמרכז, כמו כן נמצא שאין קשר ישיר בין מספר הבנקים שנמצאים בפריפריה ובמרכז. נמצא שההבדלים בגודל ההשקעה בקרנות הם בהתאם לסיווג הבנקים, סיווג זה מתבסס על סכומי ההפקדה בבנקים.
ע”פ מסשיץ (Macesich, 1961) מחקרו לא אושש עקב השיטה שבחר, אך מוסיף ואומר שבהנחה והמחקר אכן משקף לא ניתן לומר בצורה מובהקת שהאזור משפיע על גודל ההשקעה בקרנות הון, ולכן לא ניתן לומר בצורה מובהקת שקיים פער משמעותי בהתפתחות הכלכלית בין הפריפריה לאזור המרכז.
פרק שלישי – מתודולוגיה :
- המדגם:
בבואנו לחפש את המדגם שאותו נרצה לחקור השתמשנו במערך מחקר מתאמי (סקר שדה), שבו חיפשנו לתעד את התופעה הנחקרת ללא התערבות.
על מנת לבצע את המחקר בשיטה זו היה עלינו לענות על מספר קריטריונים:
א.מאגר נתונים נגיש וזמין.
ב.יכולת הכללה- מציאת מדגם שממנו נוכל להסיק על כלל האוכלוסייה ועל מגוון רחב של
תחומים.
ג.מהימנות- המידע חייב להיות אמין.
במחקר שלפנינו חקרנו שתי קבוצות מדגם: קבוצת שופטים וקבוצת מנהלי מחלקות בבתי חולים ברחבי הארץ. קבוצת השופטים הינה מדגמית (71) מתוך שופטים מכהנים,וקבוצת מנהלי מחלקות גם היא מדגמית (30).
כאשר חיפשנו קבוצות מדגם נוספות עלו מספר קבוצות אשר כל אחת נשללה מסיבתה היא, להלן המרכזיות בהם:
1. אלופים בצה”ל – ישנה בעיה בקבוצה זו שכן המדגם יהיה קטן מאוד ומאגר הנתונים לא כל כך נגיש וזמין.
- קבוצות ספורט (כדורסל,כדורגל וכד’)– אלו הן קבוצות המשוייכות לעיר מסויימת לדעתנו לא ניתן לבצע הכללה מקבוצת מדגם זו, מכיוון שבכל עונה קיימת תלות בקבוצות אשר עלו לליגת העל, במידה ובעונה הנבחנת משחקות יותר קבוצות מהפריפריה תהיה לזה השפעה ישירה על מספר השחקנים המגיעים משם.
תהליך איסוף הנתונים וכלי המדידה :
איסוף הנתונים לגבי השופטים בוצע באמצעות מאגר הנתונים של אתר הרשות השופטת – קו”ח של שופטים. אתר זה הינו האתר הרשמי של הרשות השופטת – מדינת ישראל.
איסוף הנתונים לגבי מנהלי המחלקות נעשה בעקבות פנייה דרך דואר אלקטרוני לקבוצה של כ-90 רופאים במספר בתי החולים ברחבי הארץ. ובה הוצגה הפנייה הבאה :
“במסגרת סקר של עבודת מחקר העוסקת בבחינת הצלחה של אנשים אשר הגיעו מהפריפריה, אודה תעביר לי את מקום הולדתך ומגוריך בתקופת לימודיך התיכוניים”
לכל נבדק ענינו על השאלה האם הנבדק גדל בפריפריה או לא.
הנתונים נאספו והוכנסו לדיאגראמת מקלות על מנת שנוכל לראות את אחוז השופטים שגדלו בפריפריה לעומת אלו שלא גדלו בפריפריה ,וכנ”ל לגבי פרופורציות מנהלי המחלקות.
בקטגוריית מנהלי המחלקות שלחנו כ-100 מיילים וקיבלנו תשובה בערך ל-30% מהם.
30% תגובה נחשב יחסית כגבוה מאוד מאחר ואנו יודעים כי מנהלי המחלקות ברובם מגיעים ועדיין מעורבים בתחום האקדמי ויודעים את הערך העליון של ביצוע מחקרים ואיסוף הנתונים.
פרק רביעי – דיון ומסקנות :
- בפרק הממצאים הראנו כיצד השערת המחקר שהצגנו הוכחה כנכונה. השאלה שנבחנה במחקרנו האם סיכויו של אדם שגדל בפריפריה ,שונים ואף נמוכים ,להצליח לעומת אדם שגדל מחוץ לפריפריה בערים השונות. השערתנו הוכחה כנכונה ואכן ראינו שסיכויו של אדם שגדל בפריפריה להצליח בתחומים בהם יבחר לעסוק אינם שווים לאדם שגדל במרכז. במחקר זה ניסינו להוכיח את ההשערה בהסתמך על שתי אוכלוסיות שונות, מתחומים שונים, אך הממצאים והמסקנה זהה, קיים חוסר שוויון בקבלת הזדמנויות בין הפריפריה למרכז.
ניתן לראות (גם על פי מבחני השערה שונים וניתוח סטטיסטי) כי שתי האוכלוסיות עליהן החלטנו לבצע את המחקר אכן תומכות בהשערה שלנו, שאכן סיכויי ההצלחה של אדם שנולד בפריפריה קטנים משל אדם שנולד במרכז או בערים הגדולות.
העובדה ש 35% מתושבי מדינת ישראל נולדים בפריפריה אך הם מהווים רק כ- 20% מהשופטים ומהווים רק כ- 17% ממנהלי המחלקות בבתי החולים, מציגה באופן ברור חוסר בשוויון הזדמנויות ובהשלכות לכך.
יש לציין כי למרות שהצלחנו להוכיח את השערתנו נזכיר כי עדיין ישנה בעייתיות בממצאים שהוצגו מכיוון שגודל המדגם שנלקח בקבוצת מנהלי המחלקות אינו מספיק דיו כדי להוכיח את השערתנו כמו כן,הקבוצות שנדגמו אינן מייצגות בהכרח את כלל האוכלוסייה שכן בתחומים שבהם בחרנו כמדד להצלחה, התנאי להיות בתחום זה הינו השכלה גבוהה.לעומת זאת במידה והיינו בוחנים כמדד להצלחה בעלי עסקים גדולים ורווחיים כגון בעלי מוסכים גדולים,חנויות אופנה ,חברות שיפוץ וכד’ יכול מאוד להיות שהשערתנו תופרך.
בנוסף נציין כי אם בתור הפריפריה היינו מסווגים את הנחקרים (בתקופת התיכון והילדות) על פי מצב סוציו אקונומי ,השכלת הורים וכד’ היינו יכולים להגיע למסקנות יותר מעמיקות ורחבות אך עם זאת יש לזכור כי נושא המחקר היה הצלחה מהפריפריה ללא כל קשר לגורמים הנ”ל.
- מהמחקר שבצענו וניתוח מחקרים קודמים, כולל מחקרים שונים שבוצעו ע”י וועדות שונות(מצורף בהמשך) בממשלת ישראל עולה כי מלבד בתקופות של עלייה המוני(כמו בשנות ה 50- ובראשית שנות ה- ( 90אוכלוסיית הפריפריה לא גדלה במידה ניכרת. ואף בחמש השנים האחרונות אף יש הגירה שלילית מתונה ממחוז הצפון וממחוז הדרום למחוז המרכז,מה שאומר שכבר אצל אנשים הפשוטים בפריפריה ישנה את ההבנה והמסקנה שאליה המחקר שלנו מגיע בסופו של דבר.
מאז הכרת הממשלה בבעיה הקיימת ישנם כמה וכמה ניסיונות להתגבר על הבעיה הזאת גם בחורה של חקיקת חוקים (ברמת ממשל) וגם ברמה של המגזר הפרטי והעסקי ואף האקדמי בין הכלים הקיימים בישראל לעידוד התיישבות בפריפריה ולסגירת הפערים בין הפריפריה למרכז נמצא בעיקר:
- עידוד תעסוקה.
- הטבות בדיור.
- הטבות בחינוך.
- הטבות מס.
- “חיבור” הפריפריה למרכז על ידי הגדלת תשתיות התחבורה.(מסילות רכבת וכד’).
ניתן לראות ע”י המחקר שבצענו שכלים אלו על אף קיומם אינם משיגים את מטרתם ( כנראה עקב חוסר תקציב שמונע הגדלת נפח הסיוע או חוסר כוח פוליטי לבצע זאת ועוד),עדיין קיים פער משמעותי בשוויון ההזדמנויות בין אילו שגדלים בפריפריה לאילו שגדלים באזור המרכז.
אנו נפרט את הסיבות העיקריות הגורמות להיווצרות פער זה:
א. תקציב – ההטבות המיוחדות לאזורי הפריפריה קוצץ במידה ניכרת בשנים האחרונות מכ- 4.9 מיליארדי שקלים בשנת 2003 ל-3.5 מיליארדי שקלים בשנת 2004, ו 3.3 מיליארדי שקלים בשנת 2008,בקלות ניתן להבחין במגמת ירידה לאורך השנים – ההשקעות בפריפריה הולכות ופוחתות עם השנים, ובמסקנות שפרסמה ועדה שהקים שר התמ”ת הקודם, מר אלי ישי הוצג כי קיים חוסר של מיליארד ₪ רק בשנת 2008. מתוך סיכום הועדה :”הועדה המליצה כי מסלול המענקים לאזורי עדיפות לאומית חייב להמשיך, שהארכת החוק תהיה לפרק זמן של לפחות 5 שנים וזאת על מנת לאפשר למשקיעים מקומיים וזרים ודאות ויציבות לאורך זמן”.
ב.הטבות דיור – חלה ירידה חדה בהטבות דיור הניתנות בפריפריה, בשל ביטול מענקי רכישה באזורים אלו.(למרות זאת ישנם ישובים בודדים התומכים באופן פרטני במתן הטבות).
ג.חוסר בפתרון רב תחומי – ישנן מספר ערי פריפריה שחיזקו תחום אחד אך לא תחומים אחרים ונחלשו דווקא. לדוגמה, עיר המחזקת ומשקיעה רבות יחסית במערכת החינוך בה ומגיעה להישגים מצוינים בתחום – המצב שיווצר הוא שלאחר שנים בוגרי המערכת בעלי ההשכלה האקדמית יעזבו את העיר עקב חוסר במקומות עבודה – מצב שנוצר עקב אי השקעה בתחום זה.
זוהי הסיבה שבגללה יש צורך בפתרון רב מערכתי ותחומי שיכלול שיפור רמת החינוך, משיכת מקורות תעסוקה הדורשים הון אנושי השכלה אקדמאית או מענה ליזמות), עידוד דיור צמוד קרקע ברמה גבוהה ופיתוח תשתיות ותחבורה).