גברים ונשים רבים מתמודדים עם תרומבופיליה, מצב של קרישיות יתר בדם, רבים מהם אינם מודעים לכך. יש מקרים בהם מדובר על בעיה חולפת, שנוצרת כתוצאה מאירוע נקודתי, אך במקרים רבים מדובר על בעיה ממושכת שיכולה להחריף, עד כדי כך שהיא תסכן את חייהם.
קרישיות יתר בדם זה מצב בו ישנם קרישי דם אשר עלולים לייצר לחסימה של כלי הדם. המנגנון הפנימי שלנו בגוף מורכב ממערכת של שיווי משקל, מערכת שמצד אחד מעודדת היווצרות של גורמי קרישה ומצד שני, מעודדת היווצרות של גורמים נוגדי קרישה. ברגע ששיווי המשקל הזה מתערער, אז אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מגיעים לסיטואציה של קרישיות יתר באופן לא מבוקר.
דוגמא טובה לכך, אפשר לראות באופן נקודתי אחרי טיסות ממושכות. כתוצאה מישיבה ממושכת על המושב, במקום יחסית צפוף, מבלי שאנחנו יכולים לקום וללכת, לבצע תנועתיות ברגל, אזי שאנחנו עלולים לחוש אי נוחות כשאנחנו קמים מן המושב, אנחנו עלולים להרגיש שהרגליים שלנו נפוחות. גם אם הסיטואציה תחלוף כעבור כמה רגעים, ייתכן מאוד שאנחנו מתמודדים עם קרישיות יתר בדם, מה שעלול להשפיע עלינו כעבור מספר ימים או שבועות, ואף לסכן את חיינו.
מאחר ומדובר בעניין שיכול לסכן חיים, אזי שעלינו לטפל בכך כמה שיותר מהר. ניתן להבחין בסימנים מקדימים, דוגמא, אודם נפיחות, תחושת כאב עזה וכן חוסר יכולת להניע את האזור. האבחון הממשי יתבצע באמצעות אולטראסאונד, צילום רנטגן בעזרת שימוש בחומר ניגוד, בדיקות דם וכן בדיקת תבחין חלבון C כללי, שמאפשרת לאבחן פגמים במסלול היווצרות חלבון נוגד קרישה טבעי.
אלו אנשים נמצאים בקבוצות סיכון וכיצד הם יכולים לטפל בבעיה
כאמור, לא מעט אנשים מתמודדים עם קרישיות יתר. אפשר לחלק אותם לשלוש קבוצות עיקריות:
הקבוצה הראשונה היא של אנשים שאנשים יכולים לבצע תנועתיות, מה שמוביל למצב שמוכר בשם "עימדון של הדם". מדובר על אנשים שעברו ניתוחים ומאושפזים כשהם מרותקים למיטה, אנשים חולים או מוגבלים בתנועה.
הקבוצה השנייה היא של אנשים שיש להם נטייה להיווצרות קרישיות יתר. למשל, נשים בהריון, נשים אחרים לידה וכן נשים שמשתמשות בגלולות למניעת הריון, אנשים מבוגרים, אנשים עם מחלות קרישה תורשתיות, חולי סרטן.
הקבוצה השלישית היא אנשים שמתמודדים עם פגיעה בכלי הדם. בין אם זה בגלל מחלות, צנתורים, שימוש בתרופות מסוימות ועוד.
כפי שניתן להבין, אפשר להימנע מבעיה זו, אם נניח אנחנו טסים טיסות ממושכות באופן תדיר. אז יש להרבות בשתייה, לנסות ולהתהלך הרבה בזמן הטיסה ולא רק לשבת, להפעיל את שרירי הרגליים, ואם נמצאים באחת מקבוצות הסיכון, אז יש להשתמש בגרביים אלסטיות שיכולות לעזור.
כמובן, מי שנמצא באחת מקבוצות הסיכון הנ"ל, הרי שבאופן רגיל, שגרתי, הוא צריך להיות מטופל אצל רופא מומחה, לקבל את התרופות המתאימות ולהיות תחת מעקב ובקרה.